יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

זו עומדת להיות שנה מכושפת.

היום האחרון של השנה האזרחית הוא זמן מצוין מאין כמותו להצגת תוכניות לשנה המתחילה מחר. וכמו שנאמר בכותרת – זו עומדת להיות שנה מכושפת.

ראשית, המשכים.

ב 2015 יצאו לאור שישה ספרי המשך מכל הסדרות.


הצי האבוד: אומץ. ספר שלישי בסדרת הצי האבוד. קפטן ג'ון "בלק ג'ק" גירי ממשיך להוביל את צי הברית במסעו הארוך הביתה. עם אספקה מועטה וספינות פגועות גירי מקווה שיצליח להישאר צעד אחד לפני הצי הסינדיקי שחלקו רודף אחריו וחלקו אורב לו בהמשך הדרך. אלא שאז מתברר לגירי כי הסינדיקים הם הבעייה הקטנה יותר העומדת בפניו ובפני הברית.






קדחת דם. ספר שני בסדרת קדחת. החומות בין עולמנו לבין עולם הפיות בדבלין מתמוטטות. במאבקה להישאר בחיים מק חייבת למצוא את ספר הכישוף האפל המחזיק את המפתח לשליטה בשני העולמות. נרדפת על-ידי מתנקשים ומוקפת על-ידי טיפוסים מסתוריים שהיא יודעת שהיא לא יכולה לסמוך עליהם, היא מוצאת את עצמה לכודה בין שני גברים שלא ניתן לעמוד בפניהם, שניהם רבי עוצמה, שניהם קטלניים. והיא עדיין נחושה לנקום את מותה של אחותה.





המשפחה הנסתרת. ספר שני בסדרת נסיכי הסחר. מרים, עיתונאית טכנולוגיה מבוסטון, מגלה את זהותה המיוחסת בעולם המקביל בו משפחתה המורחבת שולטת. בנסיונה להמנע ממדרון חלקלק העלול להוביל למותה, מרים מתחילה ליישם בעסק המשפחתי עקרונות סחר מתקדמים וידע מדעי. אלא שהתוצאות אינן עולות בקנה אחד עם ציפיותיה. בשני העולמות.







Stolen (טרם הוחלט על שם עברי) ספר שני בסדרת נשות העולם הנסתר. כאשר מכשפה צעירה מספרת לאלנה על קבוצה החוטפת על-טבעיים, אלנה מתעלמת מהאזהרה. ככלות הכל, כולם יודעים שאין דבר כזה שנקרא מכשפות. אבל עד מהרה אלנה מגלה את האמת על עולמנו, לאחר שהיא נחטפת ונזרקת לתאי כלא המאוכלסים במכשפות, קוסמים, שדים למחצה ואנשי זאב אחרים.







The Calling (טרם הוחלט על שם עברי). ספר שני בסדרת הנוער אפלה עולה. מאיה וחבריה מוצאים את עצמם בלב הטבע הפראי של האי ונקובר, והם יכולים לסמוך רק על עצמם בנסיון לשרוד מספיק זמן כדי למצוא את הדרך הביתה.








Kissing Sin (טרם הוחלט על שם עברי). ספר שני בסדרת ריילי ג'נסן. לאחר שריילי מתעוררת עירומה וחבולה בסמטה שוממת, היא יודעת שעליה לנוס על חייה. מוקפת במאהבים ותיקים ואויבים חדשים ריילי  נרדפת על-ידי פושע מסוג חדש, משום שבדמה יש סוד העשוי ליצור את הלוחם העילאי. אם רק תצליח להתגבר על תשוקותיה המסוכנות.

וכן, זה ספר למבוגרים בלבד.





שנית, ספרים חדשים, עומדים בפני עצמם.

עליהם אני לא רוצה להרחיב את הדיבור. תשאירו לי קצת קלפים בשרוול.



שלישית, סדרות חדשות.

כשאתם שומעים את השם הארי, על מי אתם חושבים? הארי סלדון? הארי פוטר? הארי הנסיך מווילס? דבי הארי?

מעתה אימרו דרזדן. הארי דרזדן. המכשף המוביל (והיחיד) בשיקגו, אתם יכולים למצוא אותו בדפי זהב.


ב 2015 יצאו לאור שני הספרים הראשונים בסדרה – חזית סערה וירח שוטה. (שמות לא סופיים).  כן, אני יודע, הספר הראשון כבר יצא לאור בעברית, לפני הרבה שנים, אלא שכיום כבר לא ניתן להשיגו וההוצאה שהוציאה אותו מעולם לא הוציאה את הספר השני. למרות שכל אחד מהספרים בסדרה עומד בפני עצמו, רצוי מאוד להתחיל את הקריאה מהספר הראשון.

ג'ים בוצ'ר כתב עד היום 15 ספרים בסדרה שצברה מעריצים רבים ואני בטוח שקוראי העברית יצטרפו אליהם במהרה.

אז מה אתם אומרים? האם 2015 אכן עומדת להיות שנה מכושפת?

יום שישי, 26 בדצמבר 2014

מכונות זמן ומלחמות

בכנס מאורות 2014 - מלחמה לנצח? היה לי הכבוד להעביר הרצאה בנושא מכונות זמן ומלחמות.
אם חלילה לא הספקתם להגיע להרצאה, ויש לכם מכונת זמן, אתם מוזמנים לשוב ל 18/12/2014 לשעה 21:00.
יש עדיין כיסאות פנויים בשורה האחרונה.
אם אין לכם מכונת זמן, ריכזתי להלן את רשימת הספרים עליהם דיברתי בהרצאה, ספרים שהציגו מכונות זמן ומסעות בזמן ועשו זאת באופן ראשוני וחדשני, לזמנם כמובן.


מכונת הזמן הספרותית הראשונה ראתה אור ב 1887 בספרו של הספרדי אנריקה גספר רימבאו, The Anacronopete. גם אם לא היתה אלא חלום, מכונת הזמן המעופפת של רימבאו זכתה להסבר מדעי לעילא ועילא. לפחות לטעמי.

שנתיים לאחר מכן, ב 1889, פירסם מארק טווין את ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור. בתפקיד מכונת הזמן שימש, כמובן, מוט ברזל. אל תנסו את זה בבית.

רק ב 1895 פירסם הרברט ג'ורג' וולס את מכונת הזמן, וקבע את השם הגנרי שמלווה אותנו עד עצם היום הזה. זו היתה מכונת הזמן הראשונה שבאמת עבדה (ולא היתה חלום), אם כי קיימת מחלוקת מדעית אם מכונה סטטית יכולה לנוע בזמן, ועדיין להישאר על כדור הארץ שכידוע נע במרחב. אם אתם רוצים לשמוע עוד על הבעיות המתעוררות משימוש במכונה וולסית, ועל הדרכים לפתרונן, תיאלצו בכל זאת לשוב בזמן להרצאה במאורות. או לחכות להרצאה נוספת. אני לא בטוח מה סביר יותר שיתרחש.

ב 1955 פירסם אייזק אסימוב את קץ כלזמן, ובו הוצגה לראשונה האפשרות של ריבוי יקומים. הוא גם פתר את אחת מבעיות התנועה של מכונה וולסית בכך שהסביר כי "חוקי היקום הרגילים אינם תקפים במנהרות הקומקום."

ב 1956 פירסם רוברט אנסון היינליין את הדלת המוליכה אל הקיץ, ובו בוססה התיאוריה כי מה שיהיה הוא מה שהיה, ואם זה לא היה אז זה גם לא יהיה. אם זה נשמע לכם מסובך נסו לקרוא קודם את הסיפור הקצר בציצת ראשו (חלומות באספמיה, גליון 6), או את הסיפור הקצר "כולכם הזומבים-" (הפנטזיות של היינליין).

ב 1983 פירסם טים פאוורס את שערי אנוביס, והציג שילוב מעניין של שער-זמן וקסם.

ב 2007 פירסם ג'ו הלדמן את מכונת הזמן המקרית. הלדמן אמנם לא הציג בספר מכונה מסוג חדש וגם לא תיאוריה חדשה על מבנה היקום בנסיון לפתור את הפרדוקסים של הזמן, אבל זה הספר הראשון על מכונות זמן שאני הוצאתי לאור, ובזאת חדשנותו.

בהרצאה סקרתי, בקצרה, גם סדרות טלויזיה (ד"ר הו, מנהרת הזמן) וסרטי קולנוע (בחזרה לעתיד, שליחות קטלנית), אך זה לא המקום והזמן לפרטם. גם מקומם של פרדוקסים לא נפקד מההרצאה, ועל כך, אולי, ברשומה נפרדת.


אני מאוד נהניתי להתכונן להרצאה, ונהניתי כפליים להעביר אותה.
אולי בכל זאת יש סבירות גבוהה לכך שתהיה הרצאה נוספת. אם לא על מכונות זמן ומלחמות, אז על מכונות זמן.

קריאה מהנה.

יום שישי, 5 בדצמבר 2014

חוק הספרים וספרים דיגיטליים

חוק הספרים, או בשמו הרשמי – חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה),  התשע"ג – 2013, נכנס לתוקף בתחילת השנה (פברואר 2014), ואם כי מוקדם מדי לעשות סיכומים, אפשר כבר לנסות ולהעריך מגמות.

עוד לפני שהחוק נכנס לתוקף, אפשר היה להעריך כי הוא יחטיא את מטרתו העיקרית, בעיקר מפני שהוא לא טיפל ברעה החולה של הענף – הבעלות הצולבת של הוצאות ספרים על רשת חנויות ספרים. לאחר שהחוק נכנס לתוקף, וללא קשר ישיר אליו, קרסה רשת חנויות סטימצקי, נמכרה לבעלים חדשים והוסיפה שמן למדורה ולמהומה.

מטרת החוק היתה טובה. למנוע מצב שבו רשת ספרים דורשת מהמו"ל למכור ספר ב 25 ₪ (לצרכן, כולל מע"מ), ולאלץ את המו"ל להסתפק בתגמול של כ 10 ₪ על כל עותק שיימכר. מאותם 10 ₪ המו"ל נדרש לשלם שכר סופרים, תירגום (אם זה אינו ספר מקור), עריכה, הגהה, עימוד, דפוס והפצה. הביטוי "לי זה עולה יותר" כמו ונועד לשימוש במקרה זה. ראשי הדואופול צומת-סטימצקי אמנם צדקו – אף אחד לא הכריח אותנו, המו"לים, למכור ספרים במחיר הזה. אבל היה ולא הסכמת למכור במחיר הזה או במחיר דומה לו בדמות 1+1 או השני בחצי מחיר, היית יכול להיות בטוח שהספר שאך זה השקעת בהוצאתו עשרות אלפי שקלים, לא יוצב על השולחנות במרכז החנות. הוא יוצב, אם בכלל, על מדף צדדי, ויידרש קורא ספרים נחוש ושקדן כדי למצאו.

החוק שעבר אפוא היה הרע במיעוטו. הוא קבע כי בתקופת ההגנה על הספר – שנה וחצי לאחר הוצאתו לאור, לא יהיה ניתן למכור אותו במחיר נמוך ממחירו הקטלוגי (למעט בתקופת שבוע הספר). חסל סדר הנחות. לכאורה. כי כפועל יוצא מהחוק, דרשו רשתות הספרים הנחה גבוהה יותר מאותה הנחה מסורתית (ומופקעת מלכתחילה) של 50%. רשתות הספרים התרגלו לכך שכלקוחות אתם נכנסים לחנות ומשאירים שם סכומים הנעים סביב 100 ₪, לפחות, בין אם זה ארבעה במאה ובין אם זה השני בחצי מחיר. גם במקרים של אחד פלוס אחד, השארתם בחנות סכום שדי מתקרב למאה ₪. וברוב המקרים רציתם בכלל לקנות רק ספר אחד. כך או כך, בידי חנות הספרים נשארו חמישים אחוז מסכום הקניה ללא שום קשר לשאלה אם קניתם ספר אחד, שניים או ארבעה.

כעת, לאחר קבלת החוק, מחירם הקטלוגי של הספרים ירד. ואי אפשר להציע הנחות. ואי אפשר להתנות קניית ספר חדש בקנייה נוספת. אז חנויות הספרים דרשו, וקיבלו, הנחה גבוהה יותר מהמו"ל. הם דרשו, כי הם יכולים. הם קיבלו, כי זה כוחו של דואופול.
אבל אנחנו, המוציאים לאור, עדיין נשארים עם תמורה נמוכה מדי בגין הספרים שעמלנו כה קשה להוציאם. ובמצב הזה יש לנו שתי אפשרויות: להתחדש או לחדול. אז בואו נדבר על אפשרות ההתחדשות. היא הרבה יותר מעניינת ומלהיבה. ולמען האמת, יש שתי אפשרויות להתחדשות. האחת ישנה ומוכרת, השניה חדשה (יחסית) ומבטיחה. הישנה היא חנות מקוונת, החדשה היא ספרים דיגיטליים.

חנות מקוונת מאפשרת לי כמו"ל, לחסוך את פערי התיווך של חנות הספרים המסורתית. יחד עם זאת, חוק הספרים אינו מתיר לי להציע את הספרים החדשים בהנחה העולה על 10%. כצרכנים, הנחה של 10% בלבד עלולה שלא להיות מספיקה כדי להניע אתכם לרכוש ספר שאינו בר מישוש, עלעול והשתכרות מריח הדפוס. ואז תדרשו להמתנה מורטת עצבים לשירות הצב(י) של דואר ישראל. ייתכן והפתרון טמון בדמות מהדורה ראשונה במחיר נמוך במיוחד המיועדת להפצה בחנות המקוונת בלבד, אבל ישנה אפשרות נוספת, כאמור, מלהיבה קצת יותר.

ספרים דיגיטליים אינם המצאה חדשה, אבל הם הולכים ותופסים במהירות את מקומם של ספרי הנייר. יש לי תחושה כי בשנה הקרובה הספרים הדיגיטליים, בעברית, יעשו סוף סוף את המעבר מליגת המשנה לליגה של הגדולים, ממש כמו הספרים באנגלית. לספרים דיגיטליים היו תמיד כמה יתרונות עבורכם הצרכנים. ראשית, המחיר הנמוך. שנית, הזמינות המיידית - כמו שאומרת השורה בדפי הקנייה של אמזון – התחל לקרוא את הספר בעוד פחות מדקה. שלישית, מכשיר הקינדל הממוצע מחזיק עבורכם יותר ספרים מאשר תצליחו להציב על השידה לצד מיטתכם. ואתם לא צריכים סימניות. וגם אם אין לכם קינדל, כל טאבלט  יעשה עבורכם את אותה עבודה, פחות או יותר.

אבל מה שעומד לעשות את ההבדל הוא ההכרה של המו"לים כי שוק ספרי הנייר מיצה את עצמו. חוק הספרים, מבלי שזו היתה כוונתו, הבהיר לכולם כי כוחן של רשתות הספרים נותר כה גדול עד כי אינו מאפשר למו"לים לשרוד. אלא אם יתחדשו. מעז יצא מתוק.
ספרים דיגיטליים אינם חוסכים עבורי כמו"ל רק את עלות הנייר וההדפסה. הם חוסכים גם את עלויות השינוע והאחסון. ובמכירה ישירה הם חוסכים גם, ובעיקר, את עלויות הדואופול.

ייתכן ובעתיד הקרוב ישוב שבוע הספר לייעודו המקורי – מכירת עודפי מלאי של ספרי נייר במחיר נמוך במיוחד, כי את כל הספרים החדשים אתם כבר תחזיקו במכשיר הקריאה שלכם, יהא סוגו אשר יהא.

הנה לסיום קישורים ישירים לכמה מהספרים הדיגיטליים שהוצאתי לאור, באתר מנדלי:















הכוחות האפלים מכל: זימון 
קלי ארמסטרונג
מקום לעוף בו
צ'רלס דה לינט

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

מאורות 2014

האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה מפיקה זו השנה השישית גם כנס מדע ומדע בדיוני. הכנס נערך בחנוכה, מתארח באוניברסיטה העברית בירושלים ונושא את השם מאורות.

נושאו של הכנס השנה - מלחמה לנצח? והוא יערך ב 18/12/2014.

התוכניה מתהדרת במרצים משובחים ובהרצאות מסקרנות ומעניינות, ולראשונה גם אני מככב בין רשימת המרצים. אנא ראו ברשומה זו הזמנה אישית עבורכם לעלות לירושלים ולשמוע על מכונות זמן ומלחמות

אז על מה אדבר?

אסקור בתחילה את ההיסטוריה של המסעות בזמן ושל מכונות הזמן כפי שהן משתקפות - בעיקר בספרות, אך גם קצת בקולנוע. אדגיש בעיקר מכונות זמן שהיו פורצות דרך, לזמנן, הן מבחינת התפיסה המדעית-בדיונית והן מבחינה רעיונית-פילוסופית, תוך נסיון לפתור את הפרדוקסים הידועים של הזמן.
אמשיך במיון מכונות הזמן על-פי סוגיהן והיקומים בו הן יכולות להתקיים, ונבדוק האם ומתי ניתן לעשות בהן שימוש מלחמתי.
לבסוף אנסה לענות על השאלה האם מלחמות הן בהכרח רעות להתפתחות המין האנושי ועל כן יש למנוע אותן בעזרת מכונת הזמן הקרובה למקום מגוריכם.

ההרצאה עלולה להכיל ספויילרים לספרי הבסיס והמופת של המדע הבדיוני, אלו שנהוג לכנותם "לחם". ומכיוון שכבר שנו רבותינו שאין ספויילרים ללחם, אין לכם אלא למהר ולקרוא אותם, לפני ההרצאה. ואלו הם: מכונת הזמן של ולס, קץ כלזמן של אסימוב, הדלת המוליכה אל הקיץ של היינליין.

בנוסף, אני ממליץ לכם להוסיף לרשימת הקריאה גם את מכונת הזמן המקרית של הלדמן, ואת נוסעים בזמן אינם מתים של מקדוויט. כן, גילוי נאות, אני הוצאתי אותם לאור.

לכבוד הכנס, מכונת הזמן המקרית מוצעת לכם בהנחה מיוחדת נוספת של 20 ש"ח, שהם כ 30% הנחה נוספת להנחה הרגילה של 25% בחנות המקוונת. הקישו את קוד ההטבה TIME בסיום הקניה. ההנחה תהיה תקפה עד מועד הכנס - 18/12/2014. 




להתראות בירושלים.










יום שישי, 21 בנובמבר 2014

הספר שממתין לתורו

ברשומה הקודמת, בה עסקתי בספר הנמכר ביותר שלי עד כה, הבטחתי כי ברשומה הבאה אעסוק בספר שסוגר את רשימת המכירות, בינתיים. ומכיוון שהבטחות צריך לקיים, הרשומה להלן תעסוק בספר שעדיין לא מילא אחר הציפיות שלי.

ברשומה שבה תיארתי את תחילת דרכי כמו"ל, ציינתי כי במהלך החודשים שקדמו לקפיצתי למימי ההוצאה לאור, ערמתי ספרים שאהבתי על מדף נפרד. ספרו של ג'ונתן קרול The Ghost in Love היה אחד האהובים עלי והוא תפס מקום של כבוד על מדף הספרים שהייתי מת להוציא לאור.
כאשר החלטתי כי אחד משלושת הספרים הראשונים שאוציא לאור יהיה ספר פנטסיה (השניים האחרים היו מד"ב ומד"ב עם מכונת זמן), לא היה לי ספק כי The Ghost in Love יהיה הראשון שאפרסם מבין ספרי הפנסטיה. אהבתי אותו (ואני עדיין אוהב אותו) גם מפני שהוא הצליח לחרוג מנוסחאות הז'אנר המסורתיות אך השחוקות עד דק. אין כאן מסע הירואי להצלת היקום ואין כאן עולמות קסומים ומכושפים שהתקיימו בעבר הרחוק או בארץ לא נודעת. אין כאן גיבורי על ואין כאן נער צעיר העתיד לגלות את יעודו. אבל אל תבינו אותי לא נכון. אין שום בעיה עם כל הנוסחאות לעיל אם הן מבוצעות נכון. ומכילות סיפור מעניין. ועלילות משנה מקוריות. ודמויות מרגשות. הענין הוא שלפעמים, רק לפעמים, אני רוצה לקרוא משהו שונה. משהו טוב, אבל שונה. ורוח הרפאים: סיפור אהבה הוא  סיפור שונה. סיפור מצוין, ושונה.

במחשבה שניה, ייתכן ודווקא השונות והחריגה מנוסחאות הז'אנר המקובלות היא שהקשתה על מכירות הספר, שכן בסופו של דבר לא ניתן היה לקטלג אותו ברשימת "דומה ל" או ברשימת "יותר טוב מ".

לפני שארחיב עוד קצת על הספר, אני חייב הסבר קצר לשמו העברי. באופן מקרי בהחלט (או שלא) גם הספר הנמכר ביותר – נער, דרקון – וגם הספר הנמכר פחות (בינתיים) – רוח הרפאים: סיפור אהבה – הם ספרים ששמם העברי תורגם באופן השונה מהותי משמם הלועזי. במקרה של נער, דרקון ההסבר הוא די פשוט. תרגום מילולי של The Painted Boy היה חוטא למטרה. "הנער הצבוע" מתפרש כצביעות, "הנער המצויר" מתפרש כקומיקס, "הנער המקושקש" מתפרש, נו, כקישקוש, ובסופו של דבר אנחנו מדברים על נער שיש לו דמות של דרקון על גבו. מכיוון שזה איננו קעקוע אז גם "הנער המקועקע" אינו מתאים. היה שלב בו השתעשענו בשם "הנער עם הלא-קעקוע של דרקון על גבו" אבל ההצעה נפסלה, לא לפני שהעלתה חיוכים בקרב כל שומעיה. וכל הפירוט לעיל על נער, דרקון הגיע כדי לחפות על העובדה כי אני לא יכול להרחיב על הסיבות בגללן הגענו לשם רוח הרפאים: סיפור אהבה. ההסבר יהיה ספויילר, וגם ציון העובדה הזו עלול להיחשב כספויילר בעיניי המקפידים והקפדנים.

רוח הרפאים: סיפור אהנה

אז מה יש ברוח הרפאים: סיפור אהבה? קודם כל יש בו סיפור מצוין עם כמה עלילות משנה, כולן סביב אהבות מסוגים שונים. בהגדרה כללית, רוח הרפאים הוא פנטסיה אורבנית. הוא מתרחש בסביבה עירונית מוכרת בה מתרחשים מאורעות נוספים, שאינם גלויים לעיני רוב בני האדם. שונותו של הספר מתאפיינת גם בהגדרת העלילה שלו. זו אינה עלילת דמות, עלילה המסתיימת בדרך כלל כאשר גיבור הספר מסיים תהליך. זו גם אינה עלילת מאורעות, עלילה המסתיימת בדרך כלל כאשר הגיבור פותר את התעלומה שהוצגה בתחילת הספר. רוח הרפאים הוא עלילת עולם. תיאור מלא ומקיף של העולם שברא קרול. עלילה המכילה עלילות משנה משני הסוגים הראשונים, אך עיקרה הוא תיאור העולם. באופן מקרי בהחלט (או שלא) גם הספר הנמכר ביותר – נער, דרקון – הוא עלילת עולם. הספר אינו מסתיים כאשר ג'יי מבצע את המוטל עליו, וגם לא כאשר ג'יי מכיר בכוחו. אם להידרש לדוגמה מוכרת יותר המתארת עלילת עולם אין לי אלא להצביע על שר הטבעות - הספר אינו מסתיים כאשר הטבעת אובדת באש הר האבדון, וגם לא כאשר פרודו חוזר בביטחה לפלך.

אז מה עוד יש ברוח הרפאים? יש בו איש שהולך בשלג, מועד וראשו נחבט בשפת המדרכה. הוא אמור למות, אבל הוא לא. ואז רוח הרפאים שלו מצטרפת לסיפור ומשם העניינים מסתבכים עוד קצת, אבל בסוף הם נפתרים. בצורה יפה ומקסימה.

אני מאוד אוהב את הספר הזה.
אני מניח שרוב המו"לים אומרים את אותו דבר על כל הספרים שלהם, אבל אני לא יכול לדבר בשמם של אחרים, אלא רק בשמי. אני מאוד אוהב את הספר הזה ונכון שאני אומר את אותו הדבר על כל הספרים שהוצאתי לאור, אבל היי, אני באמת מתכוון לזה. ככלות הכל, אף אחד לא הכריח אותי להוציא לאור אף ספר. הוצאתי לאור כל ספר רק מפני שאהבתי אותו.
אבל אתם יודעים מה? אל תסמכו רק עלי. הנה מה שיש לניל גיימן להגיד על ג'ונתן קרול: "הוא ישאיל לכם את העיניים שלו... ולעולם לא תראו שוב את העולם בדיוק באותו אופן." והנה מה שיש לסטיבן קינג להגיד: "ג'ונתן קרול מפחיד ממש כמו היצ'קוק, כשהוא לא מצחיק כמו ג'ים קארי. קנו את הספר הזה, תישארו ערים כל הלילה ותודו לי בבוקר."

מכיוון שרוח הרפאים איננו מכיל את החשודים הרגילים של הפנטסיה (אלף, גמד, איש זאב, קוסם ונסיכה) קיוויתי שהוא יקרוץ גם לקוראי המיינסטרים. שלוש שנים לאחר צאתו לאור, הוא טרם עשה כן ואני מצר על כך.

אם הצלחתי לשכנע אתכם, אתם יכולים להזמין את הספר בחנות המקוונת של יניב הוצאה לאור שחזרה ממש השבוע לעבוד כחלק ממהפכת המכירות המתוכננת בעקבות חוק הספרים, אבל על כך - ברשומה אחרת, ביום אחר. וכקוראים של הבלוג אתם גם זכאים להטבה בעת רכישת הספר. הקישו קוד הנחה GHOST ותזכו ל 20 ש"ח הנחה (קצת למעלה מ 30% הנחה, בנוסף להנחה הרגילה של האתר בסך 25%), וללא דמי משלוח. ההנחה תקפה עד סוף החודש (30/11/2014).

רוח הרפאים: סיפור אהבה, תרגום: ורד טוכטרמן, עריכה: רוני גלבפישעיצוב כריכה: דנה ציביאק.

יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

הספר הנמכר

סוף השנה קרב ובא, ואין זמן טוב מזה כדי לערוך סיכומים. למשל, סיכום מכירות מצטבר רב-שנתי של ספרי ההוצאה.

את הרשימה הזו פותח, כמובן, הספר שזוכה בתואר "רב המכר שלי".
ספר אחר, זה שלא עמד בציפיות, עדיין, סוגר את הרשימה.

ברשומה הזו אני רוצה להרחיב קצת על הספר הנמכר ביותר. הרשומה הבאה תוקדש לספר השני.

אני מקווה שהנתון הבא לא יפתיע אתכם, אבל הספר הנמכר ביותר של ההוצאה הוא ספר נוער. למען האמת, העובדה הזו לא אמורה להיות חדשות מרעישות. כבר שנים שהמסה העיקרית של קהל הקוראים הז'אנרי נמצאת בגילאי הנוער וככל שמתקדמים במעלה השנים הולך ופוחת מספרם של הקוראים. אם לא די בכך, הרי שאת ספרי הנוער קוראים גם המבוגרים, ומעל לכל יש לזכור כי את ספרי הנוער הז'אנריים קורא גם נוער שאינו חובב מד"ב מוצהר.

נער, דרקון של צ'רלס דה לינט זוכה בכבוד הגדול להיות רב המכר שלי, עד כה. כמו "אחיו הבכור" – מקום לעוף בו, הספר השני של דה לינט שהוצאתי לאור - גם נער, דרקון מתרחש בעולמם של אנשי החיות.
נער, דרקון
זהו סיפורו של ג'יי, חבר מלידה בשבט הדרקון הצהוב, שעוזב את שיקגו קצת לפני סיום לימודיו בתיכון, ויוצא למסע חיפוש שאת משמעותו הוא עדיין לא מבין. בשש השנים האחרונות סבתו אימנה אותו למלא את ייעודו, אבל מעולם לא אמרה לו מהו אותו ייעוד ואיך הוא אמור לנצל את כוחותיו הייחודיים והמיוחדים. למען האמת, היא מעולם אפילו לא פירטה מהם אותם כוחות. המידע היחידי שג'יי בטוח לגביו מסתכם בדרקון גדול ומוזהב המצויר בפרוטרוט על גבו. זה אינו קעקוע כי אם דוגמה שהופיעה יום אחד על עורו וסימנה אותו כממשיך הדרך של סבתו.

שלא כמו ספרים רבים שיצאו לאור בשנים האחרונות, העולם של דה לינט איננו דיסוטופיה עגמומית ומדכאת, המועידה לנו קרבות מרים על הזכות לשתות מים, או לנשום אויר נקי, או לחיות. לדה לינט יש אמונה אופטימית בטיבם של רוב בני האדם (גם אם הם אנשי חיות) ואווירה זו שורה על הספר מתחילתו ועד סופו.
דה לינט פותח בפנינו צוהר אל עולם מקביל, נחבא ונסתר, עולם המאוכלס גם באנשי החיות, ובאמצעותם הוא שוזר סיפורים מקסימים ומופלאים על נאמנות, מחויבות, כבוד ואהבה.

אם קראתם את מקום לעוף בו, אתם יודעים על מה אני מדבר, ואני ממליץ לכם להמשיך עם נער, דרקון.

אם טרם קראתם את מקום לעוף בו, אני ממליץ לכם לערוך היכרות עם עולמו של דה לינט באמצעות נער, דרקון, מבלי קשר לשאלה בני כמה אתם. ככלות הכל וכאמור לעיל, את ספרי הנוער קוראים גם מבוגרים.

מצד שני, ייתכן שכבר קראתם את נער, דרקון, שהרי כפי שפתחתי, זה הספר הנמכר ביותר שהוצאתי לאור עד כה.


נער, דרקון. תרגום: חמוטל ילין, עריכה: חמוטל לוין, עיצוב כריכה: דנה ציביאק

יום שני, 3 בנובמבר 2014

עיצוב

אז למה ומדוע לכל הספרים שהוצאתי לאור יש עיצוב זהה?





עוד לפני שהוצאתי לאור את הספר הראשון היה לי ברור שאני רוצה שאת הספרים שלי ניתן יהיה לזהות מרחוק. זה היה עוד בימים שלא הערכתי עד כמה קשה וכמעט בלתי מעשי להגיע לשולחנות המכירה בחנויות הספרים - המיקום היחידי בו חזית הספר אכן גלויה ללקוח. ולמרות שספרי ההוצאה אינם מוצגים (עדיין) במיקומים המועדפים בחנויות הספרים, נותרתי עקבי, ואני מתנחם בעובדה שבדוכן שבוע הספר העטיפות הייחודיות שלי אכן מושכות את העין.

הרקע הלבן הוא כמובן מחווה של כבוד לסדרה הלבנה של עם עובד, זו שבלעתי בשקיקה בצעירותי.

המסגרת מסמלת את הצוהר דרכו אנו רואים את העולם הספרותי שנברא בין דפי הספר. מכיוון שהמדע הבדיוני והפנטסיה אינם מסגרות תקניות להתבוננות על עולמנו גם המסגרת שעל הכריכה אינה צורה גיאומטרית תקנית.

ולבסוף, פריצת גבולות היא נדבך מהותי בספרות הספקולטיבית ועל כן תמיד יימצא בחזית הספר אלמנט גרפי שיפרוץ את המסגרת ויחרוג ממנה. תמיד יימצא בתמונה פרט שיזכיר לכולנו כי גם כשאנו מתבוננים בתבנית זרה, עדיין ניתן, וכדאי, ומעניין, לשבור אותה או לסטות ממנה ואולי לנסות להרכיב אותה מחדש.

שני סמלילים מופיעים בחזית כל ספר – לוגו ההוצאה
ולוגו הסדרה הראשית. 
במקרה שזה רלוונטי מופיע גם לוגו סדרת הספרים.


עד היום הוצאתי לאור ספרים בשלוש סדרות ראשיות – מקור, תרגום ונוער. אני חושב שהסמלים מדברים בעד עצמם ואינם זקוקים לפרשנות.

  
לוגו סדרת הספרים נועד לקשר בין ספרי הסדרות (הצי האבוד, הכוחות האפלים מכל, קדחת, מארג הזמן - אם למנות ארבע מן הסדרות), והפרט הגרפי נבחר כמאפיין של הסדרה.



על שדרת הספר מופיעים כל הפרטים שבחזיתו, ואולם במקרה של סדרת ספרים, מצויין גם מספרו הסידורי של הספר בסדרה. כדי שיהיה לנו, אספני הספרים, קל לסדר אותם על המדף.


לאחר שיצא הספר הראשון בסדרת הנוער קיבלתי תגובות והערות כי העיצוב אינו מדבר אל הנוער והספר אינו צועק לאוחז בו, "קרא אותי." אז לקראת הוצאת הספר השני של סדרת הנוער, מתחנו את האיור כלפי מעלה ולצדדים כדי שימלא חלק נכבד יותר מהחזית, וכך נראה כיום עיצוב סדרת הנוער.

על העיצובים של כל הספרים אחראית דנה ציביאק, שעשתה, וממשיכה לעשות, עבודה מדהימה.

יום שישי, 24 באוקטובר 2014

כך התחלתי

הקמתי הוצאה לאור. רק לאחר מכן התברר לי שההחלטה להקים הוצאה לאור היתה ההחלטה הכי קלה מבין רשימת ההחלטות שהייתי צריך לקבל בהמשך.

השאלה הראשונה שעמדה בפני היתה מה יהיה שמה של ההוצאה לאור. התלבטתי קצת, אבל עניתי די מהר.

השאלה השניה היתה מה יהיה הספר הראשון שאוציא לאור. מצד אחד, אהבתי למכונות זמן ידועה ברבים. מצד שני, לא רציתי ליצור רושם שאני מקובע לרעיון יחיד, מגניב ככל שיהיה. וכדי לסבך את העניינים, היה גם צד שלישי. האם זה יהיה ספר מדע-בדיוני או ספר פנטסיה.
בחודשים שקדמו להקמת ההוצאה הקדשתי מדף אחד בספריה שלי לספרים שרציתי להוציא לאור. כל ספר שקראתי עבר למדף הזה לאחר שעמד רק בתנאי אחד – שאהבתי אותו ונהניתי לקרוא אותו. כשהיו על המדף שישה ספרים התחלתי לפתח פרנויה. מה יקרה אם הוצאה אחרת תוציא את אחד הספרים הללו? בכל יום שעבר החששות שלי גברו. היו על המדף שישה ספרים שאהבתי. שישה ספרים שביני לבין עצמי כבר גלגלתי על לשוני אפשרויות שונות לשמותיהם בעברית. שישה ספרים שאהבתי, ואשר ביני לבין עצמי כבר דמיינתי איך ייראו הכריכות שלהם ומה אכתוב על הכריכה האחורית של כל אחד מהם. ואז נוסף ספר שביעי למדף, והפחד שלי שאחד מהספרים הללו יימצא את עצמו בידי מו"ל אחר איים לשתק אותי. כבר לא הייתי בטוח מי מהשבעה עלול להיות הראשון שייחטף מידיי, אבל הייתי משוכנע שזה עומד לקרות בכל רגע ממש. הייתי מוכרח לעשות מעשה. הקמתי את ההוצאה. רכשתי זכויות תרגום לכל הספרים. ואז, כאמור, הגיע הרגע להחליט.
על המדף שלי ניצבו שלושה ספרי פנטסיה וארבעה ספרי מדע בדיוני, שניים מהם על מסעות בזמן. במשך חודשים ארוכים הבטתי בספרים שהלכו והצטברו ופיתחתי רגש עז כלפיהם. לא ידעתי כיצד אוכל לבחור אחד מהם ראשון ולהותיר את האחרים לעמוד בתור. בסופו של דבר ההחלטה היתה די מתבקשת מאליה. אם אי אפשר לבחור אחד, אבחר שניים. אם אי אפשר לבחור שניים, אבחר שלושה. שניים יהיו מדע בדיוני, אחד מהם עם מכונות זמן, והשלישי יהיה פנטסיה. פשרה נוסח מפא"י במיטבה.

וכך יצאו לאור אקסלרנדו של צ'רלס סטרוס, מכונת הזמן המקרית של ג'ו הלדמן ורוח הרפאים: סיפור אהבה של ג'ונתן קרול

אקסלרנדו הוא ספר מד"ב קשה, מהטובים שקראתי בעשור האחרון.

תירגום: אהוד מימון
עריכה: חמוטל לוין








מכונת הזמן המקרית הוא, כמובן, הספר עם מכונת הזמן. מד"ב קליל מאת אחד מענקי הז'אנר.


תירגום: חמוטל ילין
עריכה: חמוטל לוין






רוח הרפאים: סיפור אהבה הוא כמובן ספר הפנטסיה. אבל זו פנטסיה ... אחרת. אין פה אורקים וטרולים, אין פה פיות, ערפדים ואנשי זאב. אין פה מסע גבורה לארץ לא נודעת ואין פה קוסמים. אז גם אם אתם לא מחובבי הז'אנר אני מאוד ממליץ לכם על הספר הזה.

תירגום: ורד טוכטרמן
עריכה: רוני גלבפיש



עיצוב עטיפה (לכל הספרים): דנה ציביאק


וזו, כאמור, היתה רק ההתחלה.

יום שבת, 18 באוקטובר 2014

Icon 2014

Icon 2014, the 18th Festival of Science Fiction, Fantasy and role-playing games has ended. Two guests of honor attended the festival - science fiction writer Walter Jon Williams and fantasy writer Kelley Armstrong.

As I come to sum up the convention and put my impressions in writing, I find myself staring at the computer screen wondering where to begin. I write a sentence, delete it, write a new one and delete it too. Only after several minutes I realize that I have a writer's block. Oh, the irony. I need to sum ​​up the first convention in which the guest of honor was "my" author, and that's when I suffer from a writer's block.
I'm wondering whether to start the convention summary with a few words on the books of the wonderful guest of honor, Kelley Armstrong. Until the convention I published three of the twenty-six books Kelley wrote - the three books of the YA trilogy Darkest Powers: The Summoning, The Awakening and The Reckoning. During the conference, we launched two new books – The Gathering, which is the first book in the new YA trilogy Darkness Rising, which takes place in the same world as the previous trilogy but begins with new characters, and Bitten, which is the first book in Armstrong's main fantasy series - Women of the Otherworld.
And then I think to myself that a list of books is not unique enough, and I may want to find a more personal angle.

Launching event
I wonder if it will not be better to start with the description of experiences - our meetings and panels with Armstrong, and her meetings with her ​​fans and the tours in Jaffa and Jerusalem. If indeed it will be the first topic, I already know where to start. I'll start with the picture of Kelley Armstrong with Efrat Carmon dressed as Chloe, the heroine of the YA trilogy The Darkest Powers.
with Efrat Carmon
During the launch of the new books, after the official part ended and Kelley finished reading the first chapter of The Gathering, several fans approached her and asked to be photographed with her. When Kelley saw Efrat, wearing a shirt bearing the figures heroes of the trilogy, with dyed hair and a compatible necklace, just like Chloe, the tables were turned. It was Kelley who wanted to take a picture of Efrat.
And then I think to myself that it's really a strong and unique opening theme, but it will be hard for me to rise above it, and I may want to start with something more common.

I wonder if it will not be better to start with the tour in Jaffa. After all, what is more common than Hummus?

Clock Square, Jaffa
Zodiac Fountain, Jaffa
Noa Paz volunteered to lead Kelley through the web of alleys of the market and the old town along with Nizan Havoc. Despite the heavy showers
Abu Hassan, Jaffa
which fell in the morning and threatened to sour our mood, we were able to overcome the rain thanks to Kelley's magical umbrella, which she always carries with her. So thanks to Murphy and Kelley we just had an excellent weather - Although Tel Aviv holds the national record of rain during the Holiday - not even a single drop fell on our heads when Kelley was on our side. We started at the Clock Square (what else), we continued to the flea market (what else), we went up to the amphitheater from which there is a spectacular view of the city and we went through the alleys of the zodiac (what else), until we reached Abu Hassan's Hummus, and ate Masabha (what else).
And then I think to myself, Hummus? Do I really want to start my convention summation with Hummus, as wonderful as it may be, but not one that equals Hummus Said in Acre?

I wonder if it will not be better to start in a chronological order, just stick to the schedule - first things first. It should be easy to describe, even with a writer's block. I got up, showered, got dressed. I picked up Didi Chanoch. Ben Gurion Airport, Kelley Armstrong, hotel, Icon 2014, First Panel: Diversity in science fiction and fantasy.

Diversity in SciFi & Fantasy Panel
Left to right: Didi, Kelley, Rani, Walter, Gali
Originally Kelley was not registered as a participant in this panel, probably because the organizers thought she would be tired after a transatlantic flight, yet Kelley turned out to be, and not for the last time, a true partner and full of sportsmanship, and went up to the panel as a participant, a few hours after landing. It was a great panel, as diversity was shown as well by the participants themselves. On one hand, the two Guests of Honor, Walter Jon Williams, a male science fiction writer, and Kelley Armstrong, a female fantasy writer. On second hand, Rani Graff, publisher of books, especially genre, very knowledgeable and much more. On third hand, Gali Golan, which upon her it was said that she read every kind of genre book there is, and during the panel it was found out that not only that she has a strong opinion about every book she read, but she also feels she must express her thoughts in such fluent English that only Didi Chanoch, the panel moderator, was able to stop her. Sometimes.
For it is a common knowledge - the success of a panel is based on three components: the topic, the participants and the moderator. And sometimes, like this time, opinionated participants join in with a successful moderator and an interesting topic and the panel that comes out will leave its mark for years to come.
And then I think to myself that it is indeed a worthy opening for my summation of Icon, but if I am already dealing with diversity, would it not be better to start with Jerusalem, which represent diversity in real life and not only in literature?

Mahane Yehuda market
Tasting Cheese
I wonder if it will not be best to start with the day when we took Kelley Armstrong to Jerusalem. Meytav Morhaim volunteered to lead and guide Kelley from the parking lot near the entrance of Jerusalem all the way to the Wailing Wall. We started at the Mahane Yehuda market, tasting cheese. We continued along the Jaffa Road, turned left up to Shabbat Square where Maytav could show Kelley the difference between Shtreimel and Kapelush and between Qaftan and Genlimte Bekeshe. In between Kelley got a full tutorial on the four species of Sukkut until it was noon. According to Meytav's recommendation we stopped at Tmul-Shilshum since there is no better place than a coffee shop-restaurant-bookstore to have some lunch while you're with a writer. We ate an excellent Shakshuka, washed it down with coffee and gathered our strength to continue. We broke through the walls of the Old City from the New Gate and navigated through the web of alleys of the Christian Quarter straight to the Church of the Holy Sepulchre. Meytav managed to clarify the issue of ownership of various parts of the church and guided us between all the major landmarks in the church, from the Rotunda, through the Chapel of the Cross, until the Stone of Unction. Afterwards it was nothing but a short way to the Wailing Wall and the end of our visit in Jerusalem.
Jerusalem
 Outside the Church of
 the Holy Sepulchre















And then I think to myself that after all, we were in Jerusalem a day after the convention ended, and it's not really a way to sum ​​up Icon with an event that took place thereafter.

I wonder if it will not be better to start with the staff and volunteers and the GoH team. Without them, there would be no Icon. I am indebted to the Director of the festival, Tomer Shalev, the production manager, Guy Plaut and director of content, Einat Citron. I am indebted to the GoH team. First and foremost is Didi Hanoch. The role of Noa Paz and Ronen Abarabanel was not ignored. I am indebted to Kelley Armstrong's guides, Noa Paz in Jaffa and Meytav Morhaim in Jerusalem. I am indebted to the many volunteers who kept the festival running and current operating going smoothly. All those who sold tickets or connected the microphones or brought a bottle of water to the guests or were backstage and took care of everything.
And then I think to myself that a thanks passage is a bit risky because if God forbid I forget someone, and at the beginning of the summary, it will cast a pall on the rest, and I may want to start with something else.

I wonder if I should not start with the pride that fills my heart. Pride that the community of fans of science fiction in Israel has managed to put 18 Conventions up until now, even if sometimes those conventions are called festivals. Pride that this year's convention was great and packed and interesting and successful. Pride as a new generation comes to conventions, and it's not just the old geeks that reigns. Pride that year after year notable and successful authors are happy to come to our convention as GoH. Pride that even the tiny publishing house I founded only three years ago got the honor of hosting a GoH. Pride that I belong to a creative community that continues to develop and progress.
But then I think to myself, after looking at all the options above, that it really does not matter where I will start.
Only now I understand that summing up Icon is like Icon itself. There are so many experience levels and role playing games and events and participants and costumes and stands in the convention - that everyone finds something else, something different, and ultimately the amount of all the parts is bigger than the whole. Yes, this is a cliche, I know, but sometimes clichés come true. So I guess I can not decide where to begin the summation of Icon, since the summary is more than all the events that are composing it. It does not matter where I begin and where I finish, I will never be able to convey the full experience of Icon itself and hosting and escorting the Icon GoH.

Since for me, eventually, this convention began with Kelley Armstrong and ended with her. I could not ask for a more excellent, nicer, sociable and a more cooperating author and GoH than Kelley, because if I would have asked for such a GoH, I would have been told that that is a fantasy I'm having. Well, as it turned out, Kelley Armstrong is a fantasy writer, and she is the fantastic ultimate guest of honor anyone can ask for.


So finally I thank Kelley Armstrong. Thank you for writing such wonderful books. Thank you for letting me publish them in Hebrew. Thank you for coming to Icon as a guest of honor. Thank you for continuing to write.
Signing Bitten (Hebrew ed.)
Presenting the Gefen Award
to Rotem Baruchin
Reading first chapter of The Gathering
Writing Workshop
Surrounded with fans
With Vered Tuchterman,
Bitten translator