יום שישי, 21 בנובמבר 2014

הספר שממתין לתורו

ברשומה הקודמת, בה עסקתי בספר הנמכר ביותר שלי עד כה, הבטחתי כי ברשומה הבאה אעסוק בספר שסוגר את רשימת המכירות, בינתיים. ומכיוון שהבטחות צריך לקיים, הרשומה להלן תעסוק בספר שעדיין לא מילא אחר הציפיות שלי.

ברשומה שבה תיארתי את תחילת דרכי כמו"ל, ציינתי כי במהלך החודשים שקדמו לקפיצתי למימי ההוצאה לאור, ערמתי ספרים שאהבתי על מדף נפרד. ספרו של ג'ונתן קרול The Ghost in Love היה אחד האהובים עלי והוא תפס מקום של כבוד על מדף הספרים שהייתי מת להוציא לאור.
כאשר החלטתי כי אחד משלושת הספרים הראשונים שאוציא לאור יהיה ספר פנטסיה (השניים האחרים היו מד"ב ומד"ב עם מכונת זמן), לא היה לי ספק כי The Ghost in Love יהיה הראשון שאפרסם מבין ספרי הפנסטיה. אהבתי אותו (ואני עדיין אוהב אותו) גם מפני שהוא הצליח לחרוג מנוסחאות הז'אנר המסורתיות אך השחוקות עד דק. אין כאן מסע הירואי להצלת היקום ואין כאן עולמות קסומים ומכושפים שהתקיימו בעבר הרחוק או בארץ לא נודעת. אין כאן גיבורי על ואין כאן נער צעיר העתיד לגלות את יעודו. אבל אל תבינו אותי לא נכון. אין שום בעיה עם כל הנוסחאות לעיל אם הן מבוצעות נכון. ומכילות סיפור מעניין. ועלילות משנה מקוריות. ודמויות מרגשות. הענין הוא שלפעמים, רק לפעמים, אני רוצה לקרוא משהו שונה. משהו טוב, אבל שונה. ורוח הרפאים: סיפור אהבה הוא  סיפור שונה. סיפור מצוין, ושונה.

במחשבה שניה, ייתכן ודווקא השונות והחריגה מנוסחאות הז'אנר המקובלות היא שהקשתה על מכירות הספר, שכן בסופו של דבר לא ניתן היה לקטלג אותו ברשימת "דומה ל" או ברשימת "יותר טוב מ".

לפני שארחיב עוד קצת על הספר, אני חייב הסבר קצר לשמו העברי. באופן מקרי בהחלט (או שלא) גם הספר הנמכר ביותר – נער, דרקון – וגם הספר הנמכר פחות (בינתיים) – רוח הרפאים: סיפור אהבה – הם ספרים ששמם העברי תורגם באופן השונה מהותי משמם הלועזי. במקרה של נער, דרקון ההסבר הוא די פשוט. תרגום מילולי של The Painted Boy היה חוטא למטרה. "הנער הצבוע" מתפרש כצביעות, "הנער המצויר" מתפרש כקומיקס, "הנער המקושקש" מתפרש, נו, כקישקוש, ובסופו של דבר אנחנו מדברים על נער שיש לו דמות של דרקון על גבו. מכיוון שזה איננו קעקוע אז גם "הנער המקועקע" אינו מתאים. היה שלב בו השתעשענו בשם "הנער עם הלא-קעקוע של דרקון על גבו" אבל ההצעה נפסלה, לא לפני שהעלתה חיוכים בקרב כל שומעיה. וכל הפירוט לעיל על נער, דרקון הגיע כדי לחפות על העובדה כי אני לא יכול להרחיב על הסיבות בגללן הגענו לשם רוח הרפאים: סיפור אהבה. ההסבר יהיה ספויילר, וגם ציון העובדה הזו עלול להיחשב כספויילר בעיניי המקפידים והקפדנים.

רוח הרפאים: סיפור אהנה

אז מה יש ברוח הרפאים: סיפור אהבה? קודם כל יש בו סיפור מצוין עם כמה עלילות משנה, כולן סביב אהבות מסוגים שונים. בהגדרה כללית, רוח הרפאים הוא פנטסיה אורבנית. הוא מתרחש בסביבה עירונית מוכרת בה מתרחשים מאורעות נוספים, שאינם גלויים לעיני רוב בני האדם. שונותו של הספר מתאפיינת גם בהגדרת העלילה שלו. זו אינה עלילת דמות, עלילה המסתיימת בדרך כלל כאשר גיבור הספר מסיים תהליך. זו גם אינה עלילת מאורעות, עלילה המסתיימת בדרך כלל כאשר הגיבור פותר את התעלומה שהוצגה בתחילת הספר. רוח הרפאים הוא עלילת עולם. תיאור מלא ומקיף של העולם שברא קרול. עלילה המכילה עלילות משנה משני הסוגים הראשונים, אך עיקרה הוא תיאור העולם. באופן מקרי בהחלט (או שלא) גם הספר הנמכר ביותר – נער, דרקון – הוא עלילת עולם. הספר אינו מסתיים כאשר ג'יי מבצע את המוטל עליו, וגם לא כאשר ג'יי מכיר בכוחו. אם להידרש לדוגמה מוכרת יותר המתארת עלילת עולם אין לי אלא להצביע על שר הטבעות - הספר אינו מסתיים כאשר הטבעת אובדת באש הר האבדון, וגם לא כאשר פרודו חוזר בביטחה לפלך.

אז מה עוד יש ברוח הרפאים? יש בו איש שהולך בשלג, מועד וראשו נחבט בשפת המדרכה. הוא אמור למות, אבל הוא לא. ואז רוח הרפאים שלו מצטרפת לסיפור ומשם העניינים מסתבכים עוד קצת, אבל בסוף הם נפתרים. בצורה יפה ומקסימה.

אני מאוד אוהב את הספר הזה.
אני מניח שרוב המו"לים אומרים את אותו דבר על כל הספרים שלהם, אבל אני לא יכול לדבר בשמם של אחרים, אלא רק בשמי. אני מאוד אוהב את הספר הזה ונכון שאני אומר את אותו הדבר על כל הספרים שהוצאתי לאור, אבל היי, אני באמת מתכוון לזה. ככלות הכל, אף אחד לא הכריח אותי להוציא לאור אף ספר. הוצאתי לאור כל ספר רק מפני שאהבתי אותו.
אבל אתם יודעים מה? אל תסמכו רק עלי. הנה מה שיש לניל גיימן להגיד על ג'ונתן קרול: "הוא ישאיל לכם את העיניים שלו... ולעולם לא תראו שוב את העולם בדיוק באותו אופן." והנה מה שיש לסטיבן קינג להגיד: "ג'ונתן קרול מפחיד ממש כמו היצ'קוק, כשהוא לא מצחיק כמו ג'ים קארי. קנו את הספר הזה, תישארו ערים כל הלילה ותודו לי בבוקר."

מכיוון שרוח הרפאים איננו מכיל את החשודים הרגילים של הפנטסיה (אלף, גמד, איש זאב, קוסם ונסיכה) קיוויתי שהוא יקרוץ גם לקוראי המיינסטרים. שלוש שנים לאחר צאתו לאור, הוא טרם עשה כן ואני מצר על כך.

אם הצלחתי לשכנע אתכם, אתם יכולים להזמין את הספר בחנות המקוונת של יניב הוצאה לאור שחזרה ממש השבוע לעבוד כחלק ממהפכת המכירות המתוכננת בעקבות חוק הספרים, אבל על כך - ברשומה אחרת, ביום אחר. וכקוראים של הבלוג אתם גם זכאים להטבה בעת רכישת הספר. הקישו קוד הנחה GHOST ותזכו ל 20 ש"ח הנחה (קצת למעלה מ 30% הנחה, בנוסף להנחה הרגילה של האתר בסך 25%), וללא דמי משלוח. ההנחה תקפה עד סוף החודש (30/11/2014).

רוח הרפאים: סיפור אהבה, תרגום: ורד טוכטרמן, עריכה: רוני גלבפישעיצוב כריכה: דנה ציביאק.

יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

הספר הנמכר

סוף השנה קרב ובא, ואין זמן טוב מזה כדי לערוך סיכומים. למשל, סיכום מכירות מצטבר רב-שנתי של ספרי ההוצאה.

את הרשימה הזו פותח, כמובן, הספר שזוכה בתואר "רב המכר שלי".
ספר אחר, זה שלא עמד בציפיות, עדיין, סוגר את הרשימה.

ברשומה הזו אני רוצה להרחיב קצת על הספר הנמכר ביותר. הרשומה הבאה תוקדש לספר השני.

אני מקווה שהנתון הבא לא יפתיע אתכם, אבל הספר הנמכר ביותר של ההוצאה הוא ספר נוער. למען האמת, העובדה הזו לא אמורה להיות חדשות מרעישות. כבר שנים שהמסה העיקרית של קהל הקוראים הז'אנרי נמצאת בגילאי הנוער וככל שמתקדמים במעלה השנים הולך ופוחת מספרם של הקוראים. אם לא די בכך, הרי שאת ספרי הנוער קוראים גם המבוגרים, ומעל לכל יש לזכור כי את ספרי הנוער הז'אנריים קורא גם נוער שאינו חובב מד"ב מוצהר.

נער, דרקון של צ'רלס דה לינט זוכה בכבוד הגדול להיות רב המכר שלי, עד כה. כמו "אחיו הבכור" – מקום לעוף בו, הספר השני של דה לינט שהוצאתי לאור - גם נער, דרקון מתרחש בעולמם של אנשי החיות.
נער, דרקון
זהו סיפורו של ג'יי, חבר מלידה בשבט הדרקון הצהוב, שעוזב את שיקגו קצת לפני סיום לימודיו בתיכון, ויוצא למסע חיפוש שאת משמעותו הוא עדיין לא מבין. בשש השנים האחרונות סבתו אימנה אותו למלא את ייעודו, אבל מעולם לא אמרה לו מהו אותו ייעוד ואיך הוא אמור לנצל את כוחותיו הייחודיים והמיוחדים. למען האמת, היא מעולם אפילו לא פירטה מהם אותם כוחות. המידע היחידי שג'יי בטוח לגביו מסתכם בדרקון גדול ומוזהב המצויר בפרוטרוט על גבו. זה אינו קעקוע כי אם דוגמה שהופיעה יום אחד על עורו וסימנה אותו כממשיך הדרך של סבתו.

שלא כמו ספרים רבים שיצאו לאור בשנים האחרונות, העולם של דה לינט איננו דיסוטופיה עגמומית ומדכאת, המועידה לנו קרבות מרים על הזכות לשתות מים, או לנשום אויר נקי, או לחיות. לדה לינט יש אמונה אופטימית בטיבם של רוב בני האדם (גם אם הם אנשי חיות) ואווירה זו שורה על הספר מתחילתו ועד סופו.
דה לינט פותח בפנינו צוהר אל עולם מקביל, נחבא ונסתר, עולם המאוכלס גם באנשי החיות, ובאמצעותם הוא שוזר סיפורים מקסימים ומופלאים על נאמנות, מחויבות, כבוד ואהבה.

אם קראתם את מקום לעוף בו, אתם יודעים על מה אני מדבר, ואני ממליץ לכם להמשיך עם נער, דרקון.

אם טרם קראתם את מקום לעוף בו, אני ממליץ לכם לערוך היכרות עם עולמו של דה לינט באמצעות נער, דרקון, מבלי קשר לשאלה בני כמה אתם. ככלות הכל וכאמור לעיל, את ספרי הנוער קוראים גם מבוגרים.

מצד שני, ייתכן שכבר קראתם את נער, דרקון, שהרי כפי שפתחתי, זה הספר הנמכר ביותר שהוצאתי לאור עד כה.


נער, דרקון. תרגום: חמוטל ילין, עריכה: חמוטל לוין, עיצוב כריכה: דנה ציביאק

יום שני, 3 בנובמבר 2014

עיצוב

אז למה ומדוע לכל הספרים שהוצאתי לאור יש עיצוב זהה?





עוד לפני שהוצאתי לאור את הספר הראשון היה לי ברור שאני רוצה שאת הספרים שלי ניתן יהיה לזהות מרחוק. זה היה עוד בימים שלא הערכתי עד כמה קשה וכמעט בלתי מעשי להגיע לשולחנות המכירה בחנויות הספרים - המיקום היחידי בו חזית הספר אכן גלויה ללקוח. ולמרות שספרי ההוצאה אינם מוצגים (עדיין) במיקומים המועדפים בחנויות הספרים, נותרתי עקבי, ואני מתנחם בעובדה שבדוכן שבוע הספר העטיפות הייחודיות שלי אכן מושכות את העין.

הרקע הלבן הוא כמובן מחווה של כבוד לסדרה הלבנה של עם עובד, זו שבלעתי בשקיקה בצעירותי.

המסגרת מסמלת את הצוהר דרכו אנו רואים את העולם הספרותי שנברא בין דפי הספר. מכיוון שהמדע הבדיוני והפנטסיה אינם מסגרות תקניות להתבוננות על עולמנו גם המסגרת שעל הכריכה אינה צורה גיאומטרית תקנית.

ולבסוף, פריצת גבולות היא נדבך מהותי בספרות הספקולטיבית ועל כן תמיד יימצא בחזית הספר אלמנט גרפי שיפרוץ את המסגרת ויחרוג ממנה. תמיד יימצא בתמונה פרט שיזכיר לכולנו כי גם כשאנו מתבוננים בתבנית זרה, עדיין ניתן, וכדאי, ומעניין, לשבור אותה או לסטות ממנה ואולי לנסות להרכיב אותה מחדש.

שני סמלילים מופיעים בחזית כל ספר – לוגו ההוצאה
ולוגו הסדרה הראשית. 
במקרה שזה רלוונטי מופיע גם לוגו סדרת הספרים.


עד היום הוצאתי לאור ספרים בשלוש סדרות ראשיות – מקור, תרגום ונוער. אני חושב שהסמלים מדברים בעד עצמם ואינם זקוקים לפרשנות.

  
לוגו סדרת הספרים נועד לקשר בין ספרי הסדרות (הצי האבוד, הכוחות האפלים מכל, קדחת, מארג הזמן - אם למנות ארבע מן הסדרות), והפרט הגרפי נבחר כמאפיין של הסדרה.



על שדרת הספר מופיעים כל הפרטים שבחזיתו, ואולם במקרה של סדרת ספרים, מצויין גם מספרו הסידורי של הספר בסדרה. כדי שיהיה לנו, אספני הספרים, קל לסדר אותם על המדף.


לאחר שיצא הספר הראשון בסדרת הנוער קיבלתי תגובות והערות כי העיצוב אינו מדבר אל הנוער והספר אינו צועק לאוחז בו, "קרא אותי." אז לקראת הוצאת הספר השני של סדרת הנוער, מתחנו את האיור כלפי מעלה ולצדדים כדי שימלא חלק נכבד יותר מהחזית, וכך נראה כיום עיצוב סדרת הנוער.

על העיצובים של כל הספרים אחראית דנה ציביאק, שעשתה, וממשיכה לעשות, עבודה מדהימה.